ילדי האור – ילדי המאה ה 21 והאלף השלישי (שנת 2000)
מורה ומרצה, אדריכלית ומרפאה באור וצבע
המאמר עודכן ב 2010 על ידי הכותבת
לסרטים ועדכונים בנושא זה יש לעקוב אחר הפרסומים באתר מחודש נובמבר 2011
מי אתם "ילדיהאור"?
בדור שנות ה-2000 אנו חווים, סוף סוף, תמונה של ילדים מסוג אחר. אנחנו רואים שהם שונים אך עדיין לא תמיד אנו יודעים איך להתנהל איתם או במילים אחרות איך לחנך אותם ולהתנהג איתם ביומיום בעיקר.
אנחנו כבר חווים את השוני והפערים הגדולים ממי שהיינו אנחנו.
דוגמא מצוינת לכך, היא ההורים שרובם כבר מספרים לי היום כשהם מגיעים עם הילדים לייעוץ, שהם חווים את עצמם משוחחים עם הילדים שלהם בגיל 8 או 10 כאילו הם היו בגילם. והם אף מקבלים תשובות בהתאם.
הם שוכחים שהילדים שלהם הם רק בני 8 לדוגמא.
וזה שכיח מאוד.
כשהתחלתי לעסוק באופן אישי בתחום האור והצבע, ולחקור את התחום כשפה כבר בשנות העשרה של חיי, איש לא נגע עדיין ב 'תחומים אסורים' אלה, פרט לבודדים. ילדים עדיין עקבו בכניעה אחרי המסגרות שהכתיבו להם את דרכם ל 30 השנים הבאות, כי ככה היה צריך.
באותה תקופה ילדים גדלו במשפחות 'שלא הייתה בהןמחלוקת' מותרת ברבים, וזה היה סוג של בטחון- להיות עיוור ולעקוב אחרי השיטה של החזקים בקבוצה. אחרי למעלה משני עשורים החלו להתגלות בקיעים רציניים בשיטה. אנשים עזבו משפחות וילדים, באמצע החיים הם פתאום יצאו "לחפש את עצמם", שינו מקצועות מקצה לקצה, וויתרו על קריירות מצליחות שבכלל לא רצו בהן והצליחו להפתיע אפילו את עצמם בפעולות קיצוניות שנקטו בתוך המשפחות שהן בעצמם יצרו. הם כבר ממש היו שונים מההתנהגות או ההתנהלות של ההורים שלהם רק דור אחד קודם.
הילדים גדלו לתוך המערכות האלו עם סימני שאלה וחיפוש, גדולים במיוחד.
חיפוש והתפתחות
משפחות רבות התפרקו בגלל צרכים אישיים הולכים וגדלים של כל אחד מההורים. צורך בזהות מתחדשת, שגובה מחיר יקר מכל אדם בנפרד, מזוג ומתא משפחתי.
רוב הילדים שנולדו בשנות ה-80, וה-90 של המאה הקודמת, ואלה שנולדו בתחילתו של העשור הראשון של שנות ה- 2000, נחשפו למשברים בעולם. הם חזו בדפוסי חשיבה שנשברים לרסיסים של ההורים, שכבר לא התאימו לדור החדש.
יחסית לדור שחי אחרי מלחמת העולם השניה, דור שהקפיד לשמור על ה 'דבק' של הביחד כדי להגיע לסוג מסוים של יציבות, הדור השני, ובוודאי הנכדים, כבר נחשב 'מפונק' דיו על מנת לפרוץ מסגרות, לטייל בעולם ולהביא משוב של התחדשות שנבע מהתערות בין תרבויות ישנות ופיתוח תרבויות חדשות, תוך הטמעה שלהן בתרבויות קיימות. הדור הזה החל את הנדידה הגדולה - לדרום אמריקה, אסיה, והמזרח הרחוק.
כביכול, הילדים נולדו חצויים בין + ו -, להורים הפכים ומנוגדים. אבל כמו בחשמל, על מנת ליצור זרם צריך את החיבור בין השניים. בסופו של דבר נוצר דור משוכלל יותר, המרכיב את השורשים של סבו וסבתו לצד הקידמה המפותחת והמתפתחת. דור עם גשרים, קישורים והכשרים במקומות מוקדמים של ניתוק וכשל אבולוציוני מתמשך. קישורים והכשרים עם אינסוף מורכבויות של חיבורים טכנולוגיים שיוצרים רשת חדשה של אפשרויות יצירתיות לקידום.
הדור של ילדי האור הגיע כבר אחרי החיפוש בעולמות של שילוב תרבויות המזרח עם המערב בשנות ה 70 ואחרי האיסוף האינסופי של המידע לרשתות בולעניות של אינטרנט עם סדר וארגון מחדש של עולמות תוכן אינסופיים בשנות ה 80. איסוף של מידע שהצטבר על הפלנטה באלפיים השנים האחרונות ויותר.
הדור החדש אינו מעוניין יותר באיסוף האינפורמציה, אלא בשימוש יעיל וממוקד של תכנים לצרכים ספציפיים. החומר מעניין אותו הרבה פחות. הוא כבר מגיע לדור של נוחיות שלא תדרוש זמן רב מדי של בזבוז בריצות אחרי הקמה גסה של תשתיות מנוונות ומתפרקות. הכל יעשה מהר ובטכנולוגיות מתקדמות משונעות וברובן כבר רובוטיות, בעלות יכולות תזוזה ממקום למקום ועל פי הצורך.
הקשר לעולמות חיצוניים ואינטליגנציות חדשות ואחרות כבר קיים כל הזמן באינסוף שפות חדשות וחכמות אות כל אלו ידרשו ילדנו כבר בקוב מאוד ללמוד במהרה ולתקשר בעזרתן במספר אינטליגנציות במקביל.
אנחנו כבר מכירים את המונחים הללו כשאנחנו מדברים על ריבוי שפות של מחשב בכל זאת ישנן גם שפות אחרות שאנחנו אפילו עדיין לא יודעים לקרוא להם בשמן ולזאת הכוונה ב'לימוד שפות חדשות'.
אז קל יותר או קשה יותר?
תלוי במה ועבור מי זהו משפט שהיה נכון עבור כל אחד מאיתנו לאורך כל הדורות משחר לידתו של האדם.
המקום של הרצון יאפשר הרבה יותר כלים להשיג מה שרוצים.
זה יהיה פשוט יותר כשאנשים יחיו ביחד ובקהילות גדולות
למרות שעולמו של כל אדם כפרט יהיה מלא וגדוש ללא סוף.
הבחירה תהיה יותר 'חופשית' עבור הפרט באופן גלובאלי. וההיפך, ילדים כאנשים יוכלו יותר לסמוך על עצמם כדי להתקדם למקומות שיעניינו אותם
סביר להניח שהילדים האלו יחיו כבוגרים, עשרות שנים יותר מהיום.
הדור של היום בעל אור גדול יותר, הוא מואר יותר. לטוב ולרע, על כל המשתמע מכך. אני קוראת להם
"ילדי האור". זהו שם שהיה ברור לי מעצם מהותו כשם מתאים עבור הילדים הנולדים של היום. הם בעלי אנרגיה של זכוכית מוארת, חזקים ושבריריים מאוד מאידך.............
ילדי האור
ילדי האור זקוקים לצבעים בהירים. הם חיים בקבוצות גדולות של שיתוף לצד רצון גדול לחבר/ה אחד טוב/ה, לידם. טוב להם גם לבד, לראות סרטים ולעבוד שעות על מחשב. הם זקוקים להיכרויות ברשת על מנת להרגיש סוג של מגע, שאינו תמיד רק פיזי. עיקר הלמידה שלהם נעשית דרך מרקעים צבעוניים, מרובי גירויים ואינפורמציה. הם רבגוניים ומתקשרים, במספר גוונים של חכמה ורגשות. הם כבר מחברים בין רגשות לשכל בשכבות ובנויים להיות בתנועה במרחבים מעוגלים, שמזכירים רחם וטיפות גדולות של מים. שם הם מרגישים מוגנים, בטוחים ויצירתיים ללא סוף. הם חווים את רב המגעים בדרכים של תיקשור ודרך של מגע פיזי מאוד עדין שאינו מחייב תחושות פיזיות גסות, בלתי פוסקות. המרחב האישי של כל אחד מהם יוצר ביחד קבוצה שיתופית הרמונית והרבה יותר מאוזנת ממה שהכרנו עד היום מזה כמה אלפים בשנים.
ברוך בואכם לעולם חדש................
ילדי האור אובחנו כשונים כבר בתחילת שנות ה-90 , כשהחלו להיקרא בשמות של צבעים : ילדי אינדיגו, מאוחר יותר ילדי 'קריסטל', ולאחרונה 'ילדי הקשת'. הם אינם משתלבים במסגרות הקונבנציונליות של החינוך המיושן ואינם מוכנים להיכנע לתכתיבים שאינם עובדים עבורם. הם נקראים בעלי הפרעות קשב, היפראקטיביים, סופר אנרכיסטיים. ומי באמת קבע שככה זה עובד? וביחס למי? ולמה?
חינוך אחר
לשמחתנו, לצד החינוך הנוקשה של משרד החינוך שעדיין מתעקש בכלל המדינות המערביות בעולם,
לשמר את הקיים במקום להכיר בצורך החדש בחינוך מסוג אחר, נפתחים גנים הוליסטיים, בתי ספר פתוחים, דמוקרטיים, תיאוסופיים ודומיהם. כולם מדברים על רגישות חינוכית מסוג אחר, רגישות אישית, מקשיבה יצירתית ואפילו רוחנית ומתחשבת.
במערכת החינוך הממסדית, נבלעים הפרטים המיוחדים בתוך המערכת הגדולה, נופלים בין הכיסאות וקולם נעלם אי שם בצבע חסר אונים. ובמה זה שונה ממה שהכרנו מיום שהוקמו המוסדות הללו עבורנו כמרכזי 'גושפנקא' לערכים שלנו כבני אדם?
במשרד החינוך אין, עדיין, מי שיעשה את הצעד הראשון לשינוי אמיתי. לכן, נאלצים גופים פרטיים למצוא אלטרנטיבות חינוכיות מתאימות בכוחות עצמם. הם נאלצים לעמוד מול התנגדויות ולעשות את הישר בעיניהם, על מנת שילדיהם יזכו לצמוח כאנשי תרבות, עם ערכים ואמונות חזקות משל עצמם, בחברה שופעת ניגודים ומעניינת הנמצאת בהתפתחות מתמדת.
האור כידוע זז במהירות האור. אנחנו, ברובנו, נשארנו קצת מאחור. למרות שהעולם מואר וחי עדיין בזכותה של השמש, אנחנו בוחרים בחשכת הירח כאו נכון עבורנו, במינון הנכון.
לטפל באור וצבע בילדיהאור
מטפל באור וצבע של ילדי הדור החדש חייב להכיר בעובדה שילדים אלו רגישים במיוחד. הם חשופים לאינספור גירויים שרובם ניקלטים ומומחשים בתמונות. הכל צבעוני מאוד, מהיר תחלופה ושופע אינפורמציה גלויה ונסתרת.
הילד הצעיר והרגיש של היום מסוגל, בניגוד לילדים בדורות הקודמים, לאסוף את רוב המידע המגיע אליו, למיין אותו, לפענח אותו, לבדל בין סוגי המידע, ולהשאיר זיכרון קצר וארוך לחלקים רלוונטיים מבחינתו. "ילד אור" חדש נולד עם חמרה ותוכנות רבות ששתולות במוחו, על מנת ליצור ולאפשר לו להתקדם בעולם המכתיב כל כך הרבה פיסות מידע וחיבורים לטכנולוגיות מתקדמות. הוא לומד להתגמש בין שדות אלה.
הקושי שלנו, כהורים ואנשי חינוך, הוא להכיר בעובדה שאנחנו קצת מפגרים אחרי הילדים שלנו וללמד את עצמנו את השפה ממנה הם ניזונים ובעזרתה הם מתקדמים בעולם. זוהי חובתנו. כהורים ומחנכים בעלי מודעות חברתית.
כמטפלים חובתנו לפתח רגישויות המאפשרות את קריאת הקודים של השפה על מנת לתקשר עם ילדים אלה ולעזור להם במקומות בהם הם מתקשים להתנהל. כמטפלים אנחנו לומדים לאסוף כלים איתם נוכל לעבוד באבחון בעזרת אור וצבע וכלים נוספים בתחום, המסייעים כאמצעים בטיפול ובריפוי בתחום.
מרכז אוריגון דרך האור והצבע 1995 Origon center
Center for teaching the language of color& light and it's applications
המאמר עודכן ב 2010 על ידי אור לי אודרילי הראל
לסרטים ועדכונים בנושא זה יש לעקוב אחר הפרסומים באתר מחודש נובמבר 2011
מרכז אוריגון דרך האור והצבע 1995
origon center the way of color and light 1995
מרכז ללימוד שפת האור והצבע ודרכים ליישומה בכל תחומי החיים
www.origoncenter.com
